סלט קייל וגרגירי חומוס ברוטב קשיו קרמי

אני עומדת בתור בחנות לציוד משרדי, חצי מפהקת חצי מקשיבה לשיחת חולין בין המוכר לגברת מבוגרת שמשלמת כרגע על מה שקנתה. היא מספרת לו שהיא הייתה גננת בעברה והוא אומר לה שגננת תמיד נשארת גננת בלב, והיא עונה לו: ואתם מה? הרי אתם רק ילדים שהחליפו את מספר הנעליים. לא יכולתי שלא לחייך, והמשפט הזה לא עוזב אותי. נדמה שזו הגדרה כל כך מדוייקת שלי.

ונראה גם, שאם אני בוחנת את העקומה של כמה הייתי בטוחה בעצמי ובהחלטות שלי היא משתנה לה בצורה מעניינת עם השנים: כשהייתי ילדה קטנה, למדתי מכל מה שסביבי ולא הבנתי הכל ולכן גם לא הייתי בטוחה בהחלטות שלי, כשהייתי בגיל ההתבגרות כמובן שחשבתי שאני יודעת הכל יותר טוב מכולם, כשהייתי בשנות העשרים כן הייתי בטוחה בהחלטות שלי אבל התחילו ספקות קטנים מהדהדים לפעמים, ועכשיו, בשנות השלושים שלי, נראה שהביטחון שלי בהחלטות ובצעדים שלי רק הולך ופוחת.

משהו מוזר קורה לי עם ההורות, הייתי מצפה שעם הניסיון יבוא הרוגע אבל לא: כשהן היו קטנות יותר הייתי יחסית סגורה על מה ואיך לעשות, אבל ככל שהן גדלות כמות הדילמות והמצבים שאין לי לגביהם תשובה וכיוון ברור רק הולכים וגדלים.

אז אני לגמרי מרגישה לפעמים כמו ילדה שהחליפה את מספר הנעליים, ושלי נעליים גדולות (ג'ירף וזה), מה שלא משפר את רמת הביטחון אגב, וכשאנחנו נכנסות לחדר מלא אנשים והיא מחזיקה לי חזק בצד של המכנסיים מעט מתביישת, כל מה שאני רוצה לעשות זה להחזיק לה במכנסיים, אבל אני מפברקת את החיוך הכי גדול שלי, נושמת עמוק, ומשדרת כיף, בשבילה..

הסלט הזה, הוא כזה שהילדה שבי אומרת "באמת? קייל?!", וזו שהחליפה כבר מספר נעליים מספרת לה שקייל זה ממש בריא, וגם טעים, ועם הרוטב הזה חבל לה על האף 🙂 .

 

נ.ב.

אם אהבתם את הפוסט ואתם רוצים להתעדכן בעוד מתכונים וטיפים (אחד בשבוע לפחות), אל תשכחו לעשות לייק לעמוד פייסבוק ו/או להירשם לקבלת מיילים (זו האופציה המומלצת כי היא מבטיחה שהמתכון יגיע אליכם, בדקו בספאם או בלשונית של Promotions אם אתם ב Gmail, המיילים יגיעו לרוב לאחד מאלה).

מורן