This post is also available in: English (אנגלית)
לפני כמה שבועות השתתפתי בערב של "אמהות עם מהות" ביישוב שלי.
זו קבוצה יישובית (יש מצב שגם ארצית) שמקרבת בין חילונים לדתיים ועל הדרך עושה מלא דברים נחמדים כמו קבלת שבת קהילתית, עזרה לקשישים לקטוף מעצי הפרי שלהם, ושאר ענייני תרומה לקהילה. אחת לחודש הן נפגשות באחד הבתים, ואז בחלק הראשון מישהי מעבירה מיני סדנת אוכל בתחומה, ומישהי אחרת מעבירה מיני שיעור במשהו שקשור לדת.
המפגש שלנו היה בסימן פורים: אני העברתי מיני סדנת מתוקים בריאים, ואחת הנשים האחרות העבירה שיעור על האוכל בראי הדת.
היה לי ממש מעניין וחשבתי לחלוק. *זה מהזיכרון אז מתנצלת כי רוב הסיכויים שחוטאת למקור..
קודם כל היא התחילה את השיעור בלשאול כל אחת מה הזיכרון הקולינרי הראשון שלנו כילדות, ומה האוכל שאנחנו לא יכולות לעמוד בפניו. היה ממש מעניין לשמוע רוב מוחלט של טראומות ילדות סביב אוכל (הורים שהכריחו לאכול מאכלים מסויימים, התניות סביב "אם תאכלי אז", ועוד..), לעומת מיעוט של זכרונות קולנריים נעימים מהילדות. מרגיש לי שהיום יש הרבה יותר מודעות לא לעשות המון דברים שההורים שלנו עשו איתנו בענייני אוכל וזה כבר נהדר. הלוואי שאצליח לא לתסבך את הבנות שלי בעניין…
היא המשיכה ודיברה על המילה "אכל". היא סיפרה, שבעברית כל מילה מורכבת משורש של שתי אותיות, שכשמשחקים איתן ניתן לבנות המון מילים שבעצם קשורות.
השורש של אוכל בהקשר הזה הוא "כל". מילים שנגזרות מהשורש הזה הן למשל: כלי, יכולת, הכל, כולנו, כלה והיא הדגישה שבעצם אוכל הוא כליה והיכללות. בתור מישהי שממש אוהבת מילים ושפה זה מאוד עניין אותי ומאז אני חושבת על כל מילה כמעט ששומעת. איכשהו הפתיע אותי ש"טעם" זה גם משמעות (כאשר שואלים "מה הטעם", גם פה אוכל קשור..). היא סיפרה על אכילה רגשית, במובן שהפתיע את רובנו: לטענתה עפ"י הדת אוכל הוא לא רק גשמי, אלא גם הרבה רוחני, ולכן אכילה רגשית היא מעולה. בעצם מומלץ ואולי אפילו חובה לאכול אכילה רגשית, כי הרי מה הוא אוכל ללא רגש.
היא דיברה על הברכות, והסבירה איך עצם המחשבה האם צריך לברך "בורא פרי הארץ" או "בורא פרי העץ" גורמת לנו לעצור רגע וממש לחשוב על האוכל אותו אנחנו עומדים לאכול, ולהתענג עליו. היא דיברה קצת על הרמב"ם בהקשר של אוכל, ושוב שמעתי את המשפט שגם חוזר הרבה בהרצאות של צ'יזיק: "בבוקר אכול כמו מלך, בצהריים כמו נסיך, ובערב כמו אביון".
אצל הרבה מאיתנו אוכל הוא הרבה דברים כנראה, ואולי בכלל רב הנסתר על הגלוי.
מקווה שהצלחתי לספק קצת "מזון למחשבה" 🙂 . עכשיו למתכון..
- בצל בינוני חתוך לרצועות
- שן שום חתוכה לפרוסות דקות
- כ-8 פטריות בינוניות (פורטובלו, שמפיניון או מיקס שלהן זה מעולה) פרוסות
- 2 כפות שמן זית ועוד כ-2 נוספות למחבת שתיכנס לתנור
- חבילהטופו משי (לא משנה אם האדום או הכחול)
- רבע כוס קמח חומוס
- 2 כפות אבקת שמרי בירה (מעשירה את הטעם ה"גבינתי")
- חצי כפית מלח
- אופציונאלי: מעט עירית לזרות מלמעלה
- מחממים מחבת נון סטיק עם 2 כפות שמן זית, מצרפים אליה את רצועות הבצל ומאדים כחמש דקות. מצרפים את השום ואת פרוסות הפטריות וממשיכים לאדות עד שהבצל זהוב והפטריות הצטמקו מעט (לא צריך לקווצ'ץ' אותן לגמרי).
- במקביל, שמים בבלנדר את הטופו משי, קמח החומוס, שמרי הבירה והמלח ומערבלים עד למרקם חלק לחלוטין.
- מכבים את האש, מערבבים בין הנוזל בבלנדר לתערובת הבצל והפטריות, מורחים מחבת שמתאימה לתנור בשמן זית, מעבירים אליה את הבלילה (ניתן לפזר למעלה עירית או עשבי תיבול אחרים לבחירתכם) ומכניסים לתנור לכ-50 דקות (עד שהפריטטה שחומה מלמעלה ויציבה יחסית), אז נותנים לה עוד כעשר דקות לעמוד בתנור הכבוי.
- *ניתן להכין אותה דקה יחסית במחבת רחבה ואז היא תצא יותר קראנצ'ית או עבה יחסית במחבת צרה ואז היא תצא רכה בפנים.
נ.ב.
אם אהבתם את הפוסט ואתם רוצים להתעדכן בעוד מתכונים וטיפים (אחד בשבוע לפחות), אל תשכחו לעשות לייק לעמוד פייסבוק ו/או להירשם לקבלת מיילים (זו האופציה המומלצת כי היא מבטיחה שהמתכון יגיע אליכם, בדקו בספאם או בלשונית של Promotions אם אתם ב Gmail, המיילים יגיעו לרוב לאחד מאלה).
מורן
6 תגובות
פוסט מעניין כתמיד, תודה! שאלה: אין לי תנור, יש לי טוסטר אובן קטן וחמוד ששום מחבת שבעולם לא תצליח להכנס אליו 🙂 המתכון יעבוד גם בטיגון איטי על כיריים או לחילופין בתבנית אפייה?
טיגון איטי על אש נמוכה, כן, אם כי מעט יותר נשרף מלמטה בכל אופן וקצת מתפרק, אבל רק האסתטיקה נפגעת, לא הטעם. לחילופין תבנית בטוסטר אובן גם אחלה נראה לי.
שלום מורן,
על כמה מעלות לכוון את התנור?
200
היי! נראה מעולה. קמח אחר שאינו קמח חומוס גם יעבוד? נניח קמח עדשים או רחמנא לצלן קמח לבן?
מאמינה שכן